רש"י על בבא מציעא מ׳ א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ה׳ רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ז׳ »

6 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין? וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָה! אֶלָּא אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבַד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מִדָּה מְרוּבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת.

פירוש רש"י על בבא מציעא מ׳ א:ו׳

6 ר' יוחנן בן נורי אמר - אהכל לפי המדה פליג:

7 אם היתה מדה מרובה - שהפקיד אצלו הרבה ובגמרא מפרש י' כורים לא יוציא לו חסרונות מפני שהם מותירות שבימות הגורן כשמפקיד החיטין יבשין ובימות הגשמים כשמחזיר נופחות ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי עכברים מי' כורין הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין:

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ה׳ רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״א:ז׳ »